<h1>בה"ג הלכ' בבא קמא</h1>
<h2>דף יג:</h2>
[ב"ק קי"ג ע"ב] אמר רב ביבי בר גוזלא א"ר שמעון חסידא גזל גוי אסור אבידתו מותרת, גזלו אסור כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב מנין לגזל גוי שהוא אסור, שנאמר (דברים ז', ט"ו) ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נתן לך, בזמן שמסורין בידך ולא בזמן שאין מסורין בידך, אבידתו מותרת, דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב מנין לאבידת גוי שהיא מותרת, שנאמר (שם כ"ב, ג') כן תעשה לחמורו וכן תעשה לכל אבידת אחיך לאחיך אתה מחזיר ואי אתה מחזיר אבידת גוי, ואימא הני מילי היכא דלא אתאי לידיה דלא מחייב למיטרח בהדיה כישראל אבל היכא דאתאי לידיה מיחייב לאהדורה, אמר רבינא אמר קרא (שם) ומצאתה דאתאי לידיה במשמע. תניא רבי פנחס בן יאיר אומר ובמקום שיש חילול השם אפילו אבידתו נמי אסורה. אמר שמואל וטעותו מותרת כי הא דשמואל זבן לקנא דדהבא בכלל דפליזא [ג"א דפרזלא] מההוא גוי בארבע זוזי ואבלע ליה זוזא יתירא ואמר ליה חזי דעלך קא סמיכנא. רב כהנא זבן מאה ועשרין דני חמרא מההוא גוי בכלל מאה ואמר ליה חזי דעלך קא סמיכנא.
<h2>דף מט.</h2>
[ב"ק ע' ע"א] אמרי נהרדעי כל אדרכתא דלא כתיב בה זיל דון זכי והנפק לנפשך לאו אדרכתא היא. אמר אביי ואי כתב בה למחצה לשליש ולרביע שפיר דמי, דמגו דמשתעי דינא בפלגא משתעי נמי בכולא. אמר אמימר ואי תפש כי זכי לא מפקינן מיניה, רב אשי אמר כיון דכתב ליה כל דמתענית מן דינא עלאי, שליחא שוייה ותפשיה ולא כלום, ואיכא דאמרי משמיה דרב אשי שותפא שוויה דאי תפש פלגא לא מפקינן. וכי כתבינן אדרכתא אמקרקעי הוא דכתבינן, מאי טעמא, דקרקע אינה נגזלת ומידי דאיתיה הוא וכל היכא דאיתיה ברשותא דמרה קיימא ומצי מקני לה, אבל על מטלטלי לא כתבינן, מאי טעמא, דליתנון ברשותיה ושליח לא קני ולא כלום, דאמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי, אמר ליה רב אשי לאמימר מאי טעמא, משום דרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו. הילכך, אדרכתא אמטלטלי לא כתבינן, ואי אקנינון ליה על גב מקרקעי קני (ק"ד:) כדרב פפא, דרב פפא הוה ליה תליסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה וכי אתא נפק לאפיה עד תווך. וגברא דמורכין ליה לית ליה רשותא לאורוכי איניש אחרינא בדוכתיה, דכי הימניה קמא הימניה לההוא, בתרא לא הימניה, ועוד הא קא אמרינן אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, ואי יהיב ליה לאורוכי מוריך. וכי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דוקא אמלוה אבל אפקדון ברשותא דמריה קאי וכתבינן אורכתא עליה, ואיכא דאמרי אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אפיקדונא דכפריה אבל פיקדונא דלא כפריה כתבינן. [פסק] והכי אמור רבנן משום מר רב יהודאי דמאן דמוריך חבריה ובתר דיהב ליה אורכתא מימלך ובעי לבטולי ומוריך איניש אחרינא, אית ליה רשותא, דהילכתין קיימא לן דשליחא שוויה. ומאן דמוריך לחבריה ודחיל דילמא שקיל להון אמר ליה בההיא שעתא דקא מוריך ליה באנפי סהדי דאנא קא משוינא לך שליח לאתויי לי כן וכן זוזי דאית לי בדוך פלן.
<h2>דף נ:</h2>
[ב"ק צ' ע"א] התוקע לחבירו נותן לו סלע, רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה. סטרו נותן לו מאתים זוז, לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז, צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק העביר טליתו ממנו ופרע ראש האשה נותן ארבע מאות זוז, הכל לפי כבודו. (ל"ז.) חנן בישא תקע ליה לההוא גברא, אתא לקמיה דרב הונא אמר ליה זיל הב פלגא דזוזא, הוה איכא זוזא מכא בהדיה ולא קא נפיק, תקע ליה אחרינא ויהביה ניהליה. (כ"ז:) שלח ליה רב חסדא לרב נחמן הרי אמרו לרכובה שלש לבעיטה חמש לסנוקרת שלש עשרה.
